"נגן כינור ואל תחדל"

נגן כינור עם רדת יום

נגן, יסעור כנפו יפרוס

אל ההרים שם עין האור

יקים ביתו עד אחרון יומו

קולם הצח של אפרוחים

יעידו, על ההר נולדו חיים

וכאן אנחנו מצטערים

שלא לימדנו צאצאים

לפרוס כנף לעוף לנדוד

לתת לנו זמן שעת איכות

ואולי עם השקט המתוק

נשאל את אימא כך בצחוק

העגורים שמחים שרים

בכול סיום ליל אהבים

מדוע לא נלמד מעוף

להתהולל וגם לרקוד?

נגן כינור ואל תחדל

נגן עד סוף האהבה