יצירות אחרונות
הַנָּבִיא מַלְאָכִי –מֶסֶר לְיִשְׂרָאֵל/ אהובה קליין (c) (0 תגובות)
אהובה קליין /שירים -19/04/2024 16:21
בארץ ההפך (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -19/04/2024 11:04
לא ממש ברוח (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -19/04/2024 08:55
אֲנָשִׁים שְׁקוּפִים🌹🌹🌹 (8 תגובות)
שמואל כהן /שירים -19/04/2024 03:19
הערכה עצמית (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -18/04/2024 21:35
שיר השבוע - תפְזוּרוֹת (5 תגובות)
אלה לי /שירים -18/04/2024 21:33
שפה מיוחדת (5 תגובות)
*לנה* /שירים -18/04/2024 17:35
מילים אובדות (9 תגובות)
אילה בכור /שירים -18/04/2024 16:00
שיבואו ... / גופי זה שלי ... / תודה למגיבים. (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -18/04/2024 14:52
סיפורים
ששת הימים - יומנו של דודאני עומד כרגע בהר
ציון ומביט אל העיר העתיקה, אל הכותל המערבי והר הבית. ביתי נמצא לא רחוק מכאן,
מרחק הליכה של 5 דקות. אני מגיע לכאן לא פעם, מסתכל בערגה ובגעגוע אל הרובע
היהודי, ומלטף במבטי את הסמטאות והרחובות הצרים שבאחד מהם שכן ביתי לפני כמעט 2000
שנה. אני עומד מול אבני
הכותל, ועיניי זולגות דמעות. אלה לא דמעות של פחד או של עצב, אלה דמעות של שמחה
ואושר. אני מלטף בידיי את האבנים הקדושות ובגופי עוברת צמרמורת עזה. ואני מנשק
אותן ופורץ בבכי תמרורים. וכמו מתוך איזשהו חלום אני שומע קול חזק של תקיעת שופר
ארוכה. זאת לא תקיעת שופר רגילה. אני שומע באותה תקיעה את קולם של אלפי יהודים,
במאות השנים, שבכו, התפללו, ולא זכו. לא זכו לעמוד כמוני ולגעת, ללטף ולחבק את
האבנים. לא זכו כמוני להזיל דמעות במקום שבו השכינה שורה. ושוב עוברת בכל גופי
צמרמורת, ואני מרגיש שאני לא מסוגל לשאת את עוצמת הרגשות. אם הייתי לוקח רק חלק
מהן, חלק מאותן רגשות, שבכי ושמחה, אושר וגעגוע מעורבים בהן, והייתי מכניס אותם
לתוך צנצנת, אני חושב שהיא הייתה מתפוצצת מהעוצמה. הייתה שם תחושה אדירה שאני לא
מצליח להעביר, אבל נדמה לי שאתם מבינים לבד. ואז, המון תמונות רצות במוחי ועוברות
כמו בסרט נע, ולנגד עיניי אני רואה בהילוך
חוזר את הדרך הקשה שעשיתי עד שהגעתי לכאן. את הדרך שעשיתי אני יחד עם חבריי הצנחנים,
אלה שבין החיים ואלה שכבר אינם. אני רואה את עצמי בשעה 2:30 בלילה, מסתער קדימה כשהכל
שקט וחשוך ורק קולות הירי והפגזים מפרים את הדממה. אני רואה את עצמי רץ ומדווח
בקשר, על חבר שנפל ממש לידי, נפגע מאש צלפים. ואני ממשיך קדימה בלי לחשוב, יחד עם
כולם, ואז עוד חבר נפצע. אבל הוא מתעקש להמשיך ואנחנו נעים קדימה בגבורה. וכבר מתחיל אור ראשון, ומלמעלה טייסי חיל האויר
עוזרים לנו ומנטרלים את החיילים הירדנים. ועוד חבר נפצע ועוד אחד, אבל אנו ממשיכים.
הקרבות קשים, קשים מאד, אבל החיילים
מוסרים את נפשם בעוז ואנו מצליחים לכבוש עוד שטח ועוד אחד. מחכה לגאולה השלמה.
דוידי תגובות
גלי צבי-ויס
/
העיר שחוברה לה יחדיו
/
05/08/2018 11:46
יום טוב צבי
/
מחכה לגאולה
/
25/09/2018 08:33
התחברותתגובתך נשמרה |