סיפורים

דמעות נועדו לאושר לא לעצב

//דמעות נועדו לאושר לא לעצב//מנשה נתן//

למה אתחפש השנה שאלת אותי?!
ואני בתוך ליבי עניתי לך...
אולי תתחפש למנהל,
כן, תלבש חליפה כהה ואפורה
חולצה לבנה עם צווארון חד ועניבה
אתה הרי יודע שאתה נראה מעולה 
ויש לך את המבט הנכון אז, כן
תתחפש למנהל
מנהל מפעל של אכזבות!

ואז עניתי לך בקול...
אולי תלך על נהג של מכוניות מרוץ השנה
נראה לי הולם אותך וגם מתאים לך למבט
לחיוך ההורס ולמהירות שאתה מצליח לעבור
מדבר לדבר!

עסוק בעצמך ומבלי להבין דבר מדברי 
שאלת בחן, ולמה את תתחפשי??
אני? אני אתחפש לזונה שלך כמו תמיד!

הפעם כבר לא התאפקתי
הדמעות הרטיבו לי את הפנים
והאיפור שנמרח נזל ולכלך לי את התחפשות.

אחרי כל-כך הרבה שנים של ביחד
כבר איבדנו כל רגישות אחד לשנייה.
"יאללה יאללה" תתארגני כבר אמרת בכעס
תכף צריכים לצאת למסיבה ואת עם השטויות שלך!
אין בעיה אמרתי בחיוך.
מסדרת את האיפור חמש דקות ואנחנו יוצאים.

לא ממש דיברנו בדרך, הוא דיבר
ואני לא ממש שמעתי אותו רק חייכתי לחיוכיו
כן, הוא הולך לפגוש את כל המי ומי וגם המאמי...
כולם יהיו מחופשים, מסיבת השנה ממש.

השנה זה לא יעבור בשקט אמרתי לעצמי
השנה אני עושה מה שבא לי.
רצית ליהנות חמוד, אנחנו הולכים ליהנות!
כל אחד בדרך שלו.

הגענו למסיבה, פגשנו חברים, פגשנו גם חברות..
הוא התחיל להסתובב כהרגלו כנהג מרוצים תמים
בין קהל המעריצות.
אבל לי כבר לא היה אכפת, כי הטייס שלי כבר
חיכה לי בקצה האולם.
הוא היה גבוה ומרשים
המדים ישבו עליו מושלם
אפילו השיג קסדה אמיתית של טייס שהוסיפה
לדמותו המסתורית בדיוק כמו שהוא הבטיח לי.

חלפה שעה עד שהוא בכלל שם לב איפה אני
ועם מי אני נמצאת או מדברת...
אותו טייס שלי כבר שלח את ידיו מאחוריי
והטריף את רגעיי
ואז זה קרה!
הוא שם אליי לב סוף סוף
הוא קלט מצד האולם איך הוא מדבר אליי
מקרוב הטייס שלי איך הוא שולח לי ידיים
ונוגע בי מבלי שאיש יבחין בכך.
ואז הכל התפוצץ..
נהג המרוצים התמים הפך להיות הנהג
הכועס, המטורף, המהירות שהוא הגיע
עד אלינו הייתה בלתי נתפסת
אבל הטייס שלי היה מעט יותר מהיר ממנו
ונעלם בין כל האנשים.

הוא הגיע, מתנשף ומזיע.
אם היית שותה פחות ומעשן פחות אולי היית מספיק
אמרתי לו!

פתאום אכפת לך, פתאום שמת אליי לב??
למה?? מה קרה??
לך לחברות שלך אני הרי כבר לא מעניינת אותך כל-כך.
אתה הרי כבר מכיר כל פיסה ממני
אתה רואה אותי בלי איפור ובלי בגדים
אתה הרי שולט בי, ברגשותיי רק במבט גם בלי מילים.
אני לא מתכוונת לקבל ממך תובנות 
בטח שלא בתוך כל העשן והרעש הזה סביבנו.
אבל אני לא פוחדת יותר להסיר את המסכה שלי איתך.

יש לי שאלה ותענה לי בכנות!
אתה אוהב אותי???
ואני לא מאיימת אני אומרת לך בביטחון
יש לי שתי אפשרויות 
ואם אתה לא אוהב אותי מספיק?!
אני חוזרת עם הטייס לבית!

הבטת בי בעיניים שבורות ודמעה מתפרצת.
טעיתי לחשת לי, טעיתי.
נכון אולי הטבעי הזה הפך למובן מאליו
ואני מתבייש בעצמי, 
אני יודע שציפית שאכעס אך במקום זה
אני מלא קנאה וחרטות.
אולי זה נראה כך אך מעולם לא הייתה לי אחרת מלבדך
ואני מוכן להישבע על כך.
הייתי טיפש מתנשא ומלוכלך
אבל מה אעשה בבית ריק שאין בו אותך...

נדמה היה שכל האולם השתתק באותם רגעים
מילים שכאלה לא נאמרו לי ממנו שנים ארוכות.
אני מביטה בו בעיניים סדוקות
מאמינה לכל מילה שלו
אני אוהבת אותו ויודעת שהוא לא באמת נורא
הוא לא באמת נהג מרוצים או מנהל...

הטייס שלי חזר לזירת הפשע
אני מתנצלת אמרתי לו כאבתי אותך מספיק
ואני אחזור הביתה היום עם הטייס!
היה שלום.

יצאנו מהאולם כשהטייס שלי אוחז בזרועותיי
ואתה נותרת מרוסק על רחבת הריקודים
לו ראית את פניי באותם רגעים הדמעות
שהציפו את עיניי, לא עמדתי בזה.
אבל הייתי חייבת.
הטייס שלי החזיק אותי חזק שלא אשבר
שלא אמעד ואפול
תסיימי את זה עד הסוף הוא אמר לי
תהיי חזקה ותעשי את הדבר הנכון!

הגענו לרכב שלו
לא פחות ממטוס מפואר בצבע אדום 
ואז שאלתי, מה עכשיו?
נגבי דמעה חכי טיפה והכל יסתדר...

ואז הרגע הגיע
הוא יצא בריצה מהאולם כשאחריו כולם
וצעק ברחוב כמו מטורף
"בבקשה אל תלכי איתו, אני אוהב אותך"
הסתובבתי אליו מלאה דמעות
שמרטיבות את האיפור ומלכלכות את התחפושת.
אני לא יודע מי זה אמרת לי
אבל בבקשה אל תלכי איתו אישה שלי
לעולם לא תהיי עוד מובן מאליו בעיניי
עד אחרון ימיי.
אסיר מסכות של כעס ופנים קשוחות
אשלח לך כל יום הודעות עם לבבות
תראי אותי אמרת, אני כלום בלעדיך, 
משוטט ברחובות.
חיבקתי אותך חזק חזק 
הדמעות לא פסקו דקות ארוכות.

אני אוהב אותך אמרת לי בלי הפסקה
תנגבי את עצמך תסדרי את האיפור
"דמעות נועדו לאושר לא לעצב" לחשת לי.

תרים את עצמך מהרצפה אמרתי לך
תסתדר אני לא עוזבת אותך ולא הולכת
ממך עם אף אחד לשום מקום.
אני אוהבת אותך!

נחזור למסיבה שאלתי?
והפעם תהיה שלי ורק שלי??
רק שלך ענית לי אני מבטיח לך רק שלך!

ואז אמרת לי יש לי רק שאלה אחת,
שאל..
מה עם הטייס הזה ??
אהה, חח חייכתי חיוך עדין
הטייס הוריד את הקסדה והתקרב אלינו...
תכיר, זאת קרן חברה שלי!

--כל הזכויות שמורות למנשה נתן--

תגובות

גלי צבי-ויס / מה שהפך למובן מאליו / 14/04/2018 08:26
סופיה אור / כל כך אבל כל כך אהבתי את סיפת הסיפור הזה.. / 14/04/2018 09:06
יום טוב צבי / הכותרת / 14/04/2018 09:46
יקיר (יקי) דסא© / "דמעות נועדו לאושר לא לעצב"... / 14/04/2018 10:39