שירים

הסימפוניה הבלתי גמורה

 

 הסימפוניה הבלתי גמורה

 

נאסף אני עם מילותי

צנוף בתוך עצמי  ודר

בשקיעות ובזריחות אשר היו

כתותפות של רצונות שהבטלו

בפני המחשבות והתכנסו

כקיפוד המתכדר

לאט אל תוך עצמו

קוציו שלופים אל עבר סכנה

 

כך אצבעותי דמו למזמרות

אפילו שמקדם היו הן כלהב פיפיות

שני צדדיו חותכים בבשר המשורר

מדמם הוא את שחור חלבו על

דף ספוג כנייר מגבת

בועות קטנות אשר לוכדות

 טיפות של השראה

גם אם כאשד היא שוצפת.

 

מתוך הפחד להשיב עצמי ריקם

הפכתי מכתמים לחוסם עורקים

עצרתי על הסף דימום רעיונות לשוא

שורות בלתי גמורות

זכו לתהילה פוסט מורטום.

 

וגם אם כשוברט

אשאיר חוטים פרומים ליצירה

אחרי לכתי עוד ישאלו שלום בחומותי 

תגובות

גלי צבי-ויס / מתוך הפחד להשיב עצמי ריקם / 19/03/2018 07:15
יום טוב צבי / צנוף בתוך עצמי / 19/03/2018 08:53
סהרור-תומר קליין / חצאי שירים- תודה על ההשראה / 22/03/2018 15:01
יצחק אור / אצבעותיי כמזמרות / 19/03/2018 11:37
שמאי ארמן / אכן, גם בכתיבה יש לעתי� / 19/03/2018 16:31