שירים

יומן יקר שלי

בעולם של תסבוכות
רושם לי כותב לי
ביומן של סברות
מתבונן לי

לפעמים הרגע נדמה כנצח
לעתים את המילים יביס רק הנצח
רואה שחור רואה ורוד
אך על ההווה פוסח

יום לילה
שחור לבן
בלי צבעים בלי פרחים
ציפורים נהיו כסלע

דומם חי צומח מדבר
הכל כמילים הרשומות על הקבר
התווים המנגינות
היו לי כחבר

מה זה אות? 
זה סימן? 
או כשהן מצטרפות 
נוצר לו עניין?

כשהן רבים הם אותות
כשהיא יחידה
היא מתהווה לאות
ומחכה לעוד..

לא... אני לא דיכאוני?!
מה אתכם? 
אני פורח..
פשוט אלו הן האותיות היחידות
שאני יודע..


תגובות

גלי צבי-ויס / האותיות שלי / 27/02/2018 07:45
יום טוב צבי / תסבוכות בעולמך / 27/02/2018 14:42