יצירות אחרונות
שפה מיוחדת (0 תגובות)
*לנה* /שירים -18/04/2024 17:35
מילים אובדות (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -18/04/2024 16:00
שיבואו ... / גופי זה שלי ... / תודה למגיבים. (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -18/04/2024 14:52
אבלות (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -18/04/2024 13:05
האור האחרון / יצחק אור (5 תגובות)
יצחק אור /שירים -18/04/2024 12:10
הגוון שלךְ (7 תגובות)
צביקה רז /שירים -18/04/2024 08:34
תולים עיניים באלוהים (9 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -18/04/2024 02:16
נשוב אל הלב הפשוט (7 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -17/04/2024 21:38
השיר הרודף (4 תגובות)
תומר קליין /שירים -17/04/2024 21:14
סיפורים
שחור שמח(שכתוב)
אני שפוך על הספה אחרי עוד
יום מתיש. השלט מעביר ערוצים בטלוויזיה ואני צופה עם חצי עין, והשנייה מתאמצת לא
להסגר. קורי השינה כבר מתחילים לעטוף אותי. בזמן האחרון אני מצליח להרדם רק אם אני
תשוש לחלוטין, באפיסת כוחות מוחלטת. רק ככה אני מצליח להתעלם ממטר המחשבות.
"כחול", אני
עונה לה, נזכר בסלון דמוי האוקיינוס בביתי, שלמרות התנגדותה של נעמי, נצבע כולו
בצבע אחיד. לא בתחושה שהרגשתי ביום הראשון בבית
הספר. גם לא ברגעים שאמי ליטפה אותי כשהייתי עצוב.
הגעתי הביתה, וללא
השתהות, הצמדתי את פי אל שפתי הבלון. כך המשכתי זמן מה - הפיצוץ היה חזק, ונגמר
כהרף עין. הבלון הכחול, שעד לפני רגע נדחס בתוך סלון תואם עד לאפס מקום, התפוצץ
לחתיכות רבות שנצמדו בחוזקה לקירות הדירה. במבט תמים לא היה ניתן להבחין בין קרעי
הבלון לקירות החדר, אך בהחלט אפשר היה להרגיש אותם. האוויר בחדר היה כבד. האור היה
חשוך. האווירה רעה, קודרת ומשביתה. כל הכעס והעצב שנדחסו והתערבבו זה בזה בתוך הבלון
החלו ממלאים את חלל החדר, מתפשטים לכל פינה פנויה, מרעילים אט-אט את האוויר. קרעי
הבלון נצמדו אל הקירות, משחררים באיטיות מתונה ומחרידה כל נשיפה טעונה שדחסתי
בבלון.
מטר הרסיסים לא נפסק. תגובות
גלי צבי-ויס
/
נפלא
/
20/02/2018 19:53
יום טוב צבי
/
תחושות שבלב
/
21/02/2018 07:04
התחברותתגובתך נשמרה |