סיפורים

"קומנדו קנדה"

          בחצר מלבנית מגודרת בחוט תיל ובמרחק של כ-200 מטר מתאי הגזים שכנו מחסנים ענקיים אליהם היו צמודים משרדים להם מרפסת פתוחה. המקום כונה בפי אסירי אושוויץ "קנדה."

בחודשים הראשונים לשהותי באושוויץ עבדתי שם באיסוף הבגדים שנבזזו מהקרובנות בעומדם להיכנס לתאי הגזים. במחסן רוכז הרכוש הגנוב.  נקודת איסוף זו כונתה בפינו "קנדה." בתודעתנו הייתה קנדה ארץ עשירה. ואכן שם רוכז העושר של אושוויץ.

          ראיתי מאות עגלות ילדים מבריקות ראוותניות. כאילו נקנו ללידה ראשונה. אלה היו עגלות של יהודים עשירים שסימלו את מעמד של בעלי הון היהודיים. היו גם עגלות משומשות. אך לאן נעלמו התינוקות?

          למחסן זה השלכנו מאות מזוודות, קופסאות, תיקים, תרמילי צד, וחבילות שנערמו בצפיפות באמצע החצר. סמוך למחסן היתמר הר של 50,000 עד 100,000 שמיכות נוצות אווז – פוך מוחרמות, מצבור נוסף הכיל סירים, מחבטות, שהוצאו מאלפי מטבחים.

          אל המחסן פרקנו את תוכן המזוודות, הארגזים והתרמילים. רוקנו אותם לתוך שמיכה ענקית. מתוכה נשפכו תכשיטים, מוצרי טקסטיל, פרוות, תמרוקים, חפצי אומנות ועוד. את המסמכים אישיים ותמונות משפחתיות שנמצאו בין החפצים היה עלינו לשרוף. מתוך האסירות היהודיות נבחרו נשים אמתיות, בריאות, אלגנטיות, חטובות, לבושות היטב. הן היו אלה שמיינו את החפצים וארזו את השלל לתוך מכולות. נשים אחדות רוקנו שפורפרות משחת שיניים. הנאצים חשדו שבתוכן הסתירו היהודים תכשיטים, חפצי ערך ויהלומים. הנשים התרוצצו עמוסות חבילות בגדים. הכל היה סרט נע של אי שפיות.

          רכבות ריקות היו מגיעות לקרבת מחסן "קנדה" עליהם היינו מעמיסים את הרכוש המוחרם. את החפצים היינו ממיינים בהתאם לערכם הכספי. כל מכולה הכילה חפצים מסוג אחיד. השלל נשלח לגרמניה על מנת להעלות את מצב רוחם של הגרמנים בעורף.

          "קנדה" הייתה השוד הגדול - מעין גן עדן שם יכולנו היו גם אנו הזונדרקומנדו "ללגום מן הנקטר" יכולנו לקבל את דברי המאכל - לחם, מרגרינה, חמאה, נקניקיות משימורים, כריכי סלאמי שוקולד, הכל היה בשפע. הרבה פעמים נראה היה שהיהודים נעצרו ונתפסו בעוד הם אוכלים ארוחת ערב. היה שם אוכל טרי שזה עתה נערם על צלחות הסועדים. לכן כינו אותנו בשם "קומנדו ניקוי קדימה."

          קנדה הייתה הלב המסחרי של אושוויץ - מחסן של כייסי גופות שעסקו במיון קדחתני. מאות אסירים מפרידים טובין - רכושם של מי שגופותיהם שעדיין נהיו נחנקות או נשרפות. היו אנשי זונדרקומנדו שסחרו בסחורות ושוק שחור התנהל תחת עיניהם הפקוחות של הנאצים. בזמן שהגופות היו מורדות למטה – לתאי הגזים היה לנו  מספיק זמן לחפש בכליהם של הקורבנות ולאסוף את המזון. נהגתי לשים בכיסי את האוכל שמצאתי בחדר ההתפשטות. למרות שהנאצים נהגו לערוך חיפוש בחפצינו התנהל במחנה הריכוז סחר חליפין. היו שסחרו בסחורות, בסיגריות ושימורים. תמיד היה לנו די מזון.

כמעט 20 אנשי זונדרקומנדו עבדו במיון החפצים ב"קנדה." "קומנדו קנדה" הייתה בהחלט עבודה מועדפת. הגם שנראינו רגועים לא היינו גאים בעבודה הקלה והמתגמלת שהוטלה עלינו. הרגשנו רגשות אשם על כך שבלב התופת הנאצית היינו חיים כ"מלכים." אך האשם איננו בנו אלא באלה שאנסו אותנו לבצע עבודות כאלה. 

תגובות