ההר

ההר

פעם אהבתי לטפס

אל ראש ההר הזה,

אחד מהרי יהודה.

אהבתי לשבת על אחד מסלעיו

ולצפות בשפלות, בעמקים ובגאיות

שמסביבו.

והיום

דחפור צהוב ענק עומד לו בתחתית.

יש לו שינים כהות, ענקיות,

שמפחידות אותי מאד.

ואז בקול רועם הוא מרים אותן,

ונוגס, פוצע את ההר,

כמעט נוגע בליבו.

וההר שקט,

וההר אילם.

אך עפרו זורם כדם.

מי יודע

האם תהיה פה פעם דרך

ייסלל פה כביש.

אך עד אז

אולי שירך יהיה להר מרפא.

©