חזרה ליצירות
שירים

אודי גלבמן | (25/01/2017 12:42) | 100 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
זה היה לפני המון המון שנים

ב לפנות ערב מאותם אלה

שאתה נוצר בזכרונך ,והם
 הולמים

בלבך בשעות של חום גבוה

 למשל, ממש כך-כשאתה לבד

במיטה עם שרעפיך , ואני נזכר

ששיחקנו כדורגל בחצר היפה

והמוצלת שלנו. היינו עשרה,

ובהם צ'יטה ופיל ואיתן תותן

וכותב שורות אלה-כמובן.

ואז, כשהאמהות החחלו לקרא

לנו לחזור-והתוצאה היתה

 שוויון,נגע יגאל היפה שהיום

 הוא נשיא בית משפט, בכדור-

בידו.

מטבע הדברים הייתי אני

 אחראי על בעיטות העונשין,

אבל ברגע אחד של קסם לא

ברור ולא מובן-קלטתי את

אשר,אשי שלנו,עם שיתוק

 הפוליו מלידה.
"אתה בועט,אמרתי" ושתיקה

כבדה השתררה.אך לא ציוץ

ולא מחאה.

תטעה את ישי,אמרתי-

ותבעט שמאלה לפינה.

יש לך המון כוח ברגל הבריאה.

והוא התבונן בי כלא מאמין:

את המתח אפשר היה לחתוך

בסכין.
הוא הניח את הכדור.נשמתי

כמעט פרחה.נטל צעד שניים


-צלע,ירא ונפחד,ובעט במלוא
 העוצמה,נופל מאושר אל


ידינו המחבקות.

הרגשתי כמו פושקש הוא אמר,

בעצם כמו פלה,ודידה אל

 השקיעה-לארוחת הערב של

 אמו המצפה.

ומאז ,כשאני שומע את

 הקלאסיקה של ההוליס-

"הוא אינו כבד הוא אחי",אני

 נלחם בדמעות-מכנס אותן

בלבי,במעטפה של זכרונות.

וחיוכו הנבוך המבוייש:

כעטרת נצחון.

תגובות

זיגי בר-אור / כבר אז הייתה הפועל ת"א, / 25/01/2017 15:27
גלי צבי-ויס / נצחון! / 25/01/2017 15:48
בשן / זיכרון / 25/01/2017 17:43
יום טוב צבי / מרגש / 26/01/2017 07:09
Snunit / ריגשתני / 12/07/2017 21:30
אושרדור / שהחיים יוסיפו לך שנים / 28/04/2020 17:36
חזרה ליצירות