לשוב למקום שממנו באת.

בית

שדרה גדולה ונדנדה

שמתנועעת עם הרוח

וחורקת.

פנים גדולות

של איש קטן

מציץ מתוך

וילון ענק ואז

נטרקת דלת.

מים

מטפטפים מתוך מרזב כפוף

נזקי הסתיו

והעולם שלי עתה עטוף

בריחות של פעם.

בישול איטי של הקדירות,                       

חוצה לאט את הגדרות

הן מתקלפות אבל

בינתיים...

חיוך נמרח על הפנים

שריטת ילדות וניצנים,

המראות המוכרים,

הנשיקות מההורים

עכשיו אפשר לשכוח קצת

ולדקה להיות-

מאושרים.

געגועים לבית, לפעמים זה לבית פיזי לפעמים זה למשהו שהשארנו מאחור ומתגעגעים לשוב אליו. יופי של נושא, מבטיחה לכתוב בהמשך השבוע. אבקש מהמוזה שתבוא לבקר ותביא איתה משהו ספציפי לנושא.

שבת שלום אילנה יקרה, ותודה.

בית

לא היה בה געגוע

לבית עם גג אדום בשיפוע

לה, לא משנה

כמה המצב הכלכלי רעוע.

זו האהבה שבלב

שגרמה לה לכשכש בזנב

לחפש את דרכה

אל הבעלים שליבה אוהב.

וביתי, כביתה של לסי

מצוי במקום  

בו מצוי הלב

אהבה, משפחה, חיבוק עוטף.