שירים

החוויה שלאחר התחיה.

כתבתי את זה עוד בשחר נעוריי.. קשה לי עכשיו להתייחס לזה בראש קר. אשמח לתגובות. 


כי קמתי לתחיה... כשנעשיתי אפר,

נפשי התיזה דם, ומתו המילים.

בצלם אלוקים. מעמודי הספר

שעליהם כתוב: "הרסתי ואקים".

 

וכשהרמתי ראש,

יצאתי מההלם

שמקבלים מתוך

עינוי קרימת העור –

הייתי בן אדם, הייתי דמות וצלם,

הייתי צבא מרום וצליל כנפי ציפור,

 

הייתי שבר כד, בת קול בצל היער,

עיוות בקצה חיוך

של עת להיפרד,

הייתי מבטו ולהבת התער

של כל מלאך ה'

נושא תפקיד כרת.

 

הייתי כל דבר, גם מה שלא ציפיתי,

אך על אחת מזה בכיתי בכי מר:

כי קמתי לתחיה – ולא-אני הייתי...

עליי היה שלום בעולמי הקר.



תגובות

גלי צבי-ויס / ולא אני הייתי / 07/11/2016 03:15
יום טוב צבי / קמתי לתחיה / 07/11/2016 06:53
Eli Pogrebinsky / ואף אחד לא שם לב לטעות... / 07/11/2016 08:15
זיגי בר-אור / וכי בלי ה-ק לא הבנתי את / 07/11/2016 15:11
גליה אזולאי / שיר מקסים מסמל בעיני א / 07/11/2016 15:41