דמיון ומציאות

תודה אילה יקרה.

זה בדיוק כך אהובה יקרה. הציור הוא בהחלט משהו שעולה בדמיון וקורם עור וגידים על הבד.

שבת שלום.

הוא כבר לקח אותך להרבה מקומות יקרה שלי. את חלמת על כאוס שבא לעולם ועל היציאה ממנו ועל מורה שידע שהכל אפשרי במימד הרביעי, והוצאת את זה מתוך הערפל אל המציאות. הכל אפשרי...

אם תרצי אתן לך עוד דוגמאות הרבה יותר ארציות. למשל על זקן אחד שחלם להפריח את הנגב...

טוב זה לרגע זה של בוקר שישי.

שבת שלום אהובה.

יקי יקירי, זה בדיוק זה. כדי להכנס לראשו של הפושע או לגלות את מה שאין בזירת הפשע צריך דמיון. ואחר כך - לפעמים פועלים לפיו והוא הופך להיות המציאות. לפעמים זה לא מצליח אזי מפעילים את הדמיון בשנית.

ובעניין לגמרי אחר, כשבן גוריון החריז בקולו המיוחד, אני רואה את הנגב פּוֹרֵיחַ, מי חשב אז שהדמין הזה יהפך למציאות.

את כל כך צודקת לילי יקרה לי. אכן הדמיון הוא אבי כל ההמצאות. וכל ספרות המד"ב מלמדים על כך.  המציאות באמת עולה על כל דמיון, כמו שאמר איינשטיין; דמיון חשוב יותר מידע. ידע הוא מוגבל. דמיון - אינסופי.

ואצלי הדמיון עובד בדרך כלל שעות נוספות. לא פעם הילדים פונים אלי, כדור הארץ קורא לאמא... פשוט חזרי למציאות.

שבת שלום לילי יקרה

מועדים לשמחה

חיבוק גדול

נורית

מה אומר ומה אגיד

דמיון ומציאות

חומר ורוח

ואיזה חלקיק יגיע לסוף

מנהרת הזמן

והאם סיכה שתינעץ

בבלון הנפוח

תביא לגילוי

הנסתר

התערבבו לי דמיון ומציאות

כשקראתי את שירך גדי ידידי

ועל כך אני מודה לך

יותר ממודה.

מדמיינת את עצמי נחשקת ואהובה

לו יהי!

מדמיינת בית קטן ומטופח

לו יהי!

מדמיינת את עצמי בריאה וחזקה

לו יהי!

לו יהי! לו יהי! לו יהי!

אתי יקרה שלי,

את מדמיינת עצמך חזקה

זה אפשרי

את מדמיינת עצמך אהובה

זה מציאותי

את מדמיינת בית קטן (בערבה?) ומטופח

קחי דף לבן ולתכנן התחילי...

עצוב היה לי לקרוא על הדמיונות הקטנים שלך שהם כל כך גדולים עבורך ואת כל כך רוצה להפוך אותם למציאות.

ואולי חלק יהפך מלו יהי ל - ויהי.

הרי אני

הרי אני מתמסרת לך

משרטטת קווי מתאר-עמך

פועלת בהתאמה.

הרי אני מקדשת אותך

דמיון מופלא שכמותך

הופכת כל מילה לפעולה.

הנה, הגיע היום

נתעורר ונדע בבטחה

לא היה זה חלום.

'כל מעשה של בני אדם היה פעם חלום'. כך אמר הרצל, והוסיף ואמר אם תרצו אין זו אגדה, משפט שמזמן כבר ייחסנו אותו לנו.

את משרטטת קווי מתאר ופועלת בהתאמה, כי הרי זה ידוע שכל מי שמסוגל לחלום, מסוגל גם לבצע.

מי שרואה בשיריך ג'יבריש, הוא זקן שהאור בעיניו כבה ואיבד את הילד שבו.

הוא צריך היה להכיר את השכן שלך, שהבין שחלומות של ילדה הם הדבר הכי מציאותי שיש.

צביה יקרה, אם דמיון היה הפוך למציאות

היו יוצאים אל הפועל דברי שטות

ולא עלינו גם כמה חטאים...

אבל - היו יוצאים גם דברים נפלאים

האם היינו יכולים להיות כאן בדרך המילים

אם הדמיון הפרוע של כמה אנשים

לא היה יוצר את המחשב

שבו אני כעת תגובה לך כותבת

וכמו שאמר הרצל; כל מעשהש בני האדם היה לפנים חלום.

צביה יקרה, אינך מתפרצת כי הדלת כל הזמן פתוחה. וזה כל כך נפלא שנושא שהעלתי מושך תגובה ועוד אחת, והוא לא נשאר לו בצד.

וכעת לשיר המקסים על האיש שהיה לו הכל, עד ש...

כתבת שכאשר נפגע, הוא הפסיק לחשוב בהגיון והתחיל לחשוב מחוץ לקופסה, אז על כך אספר לך סיפור קטן.

אחד מנכדי שלומד במקביל לכתה י"א בתיכון גם מתימטיקה באוניברסיטה לתואר ראשון, ניסה להסביר לי מהו האינסוף ומתי הוא יגיע לסופו, וזה כשאחד יהיה שתיים. כמובן שלא היה לי מושג ירוק על מה הוא מדבר. ואז ברצינות תהומית הוא אמר לי; 'כל שאת צריכה לעשות סבתא זה לחשוב מחוץ לקופסה'. 

אז כנראה שלחשוב מחוץ לקופסה זה לא תמיד דבר רע.

צביה יקרה, את מביאה סיפורים שהם באמת אמתים על דרך ההיפוך. הדמיון שמביא לכאב מפח נפש ולנזק.

אבל האם אותו איש שהדמין השתלט עליו והוא שט לו אי שם על כנפיו, האם הוא הרגיש רע עם כך, אולי הוא היה מאושר ורק קרוביו הרגישו שהוא עזב אותם, ואולי הם אפילו קנאו בו קצת...

אבל אפשר לעוף על כנפי הדמיון ולהגיע למחוזות נחמדים.

וכמו שאומר ידידי פו; 'אין איש שלא ירגיש בשמים, אם יש לו בלון מנופח כמובן'.

צביה יקרה, אני יודעת. אני מכירה את המצב הזה שהאצבעות מהלכות בין האותיות על המקלדת, ויש להן רצון משלהן. הן כותבות מה שהן חושבות. לא פעם הן אומרות לי, 'את לא תחליטי עלינו'.

אני גם מבינה את הכעס שלך, לעוף על כנפי הדמיון זה נפלא, כל עוד לא פוגעים באחר.