בית ילדותי/ במת דיון מרים מעטו

פתיתי נייר נישאים ברוח זכרונות

וכך גם ליבי בהרהוריו על בית ילדותי

עדיין עומד על תילו

שונו צבעיו שונה גילו

יכול אדם יעבור יגע קירותיו

ודבק בו ריח אהבה

אני

צד אחד של פניי מביט בעבר

והשני מביט על החיים

פתיתי נייר נישאים ברוח זכרונות

אל חלון פתוח דרכו נטוו חוטי חיים

עיניי ילדה עדיין תלויות חלום

שרביטי חמלה כמו היו בני מלכות

ידיי אימי ואבי עטפוני כחותם על ליבם

ובדלות העוני הלבישוני כוכבים

צד אחד של פני עדיין מביט על אורם

וצד שני מביט על החיים

וכלל שרחקתי בליבי קרבתי

וידי הושטה לעבר עיניי ילדה

לכבות חלום