הבריחה לחורשה

יום אחד החליטה משפחתי

לצאת לפיקניק בחורשה .

קמנו בבוקר, ארגנו את המצרכים

ואת הציוד ונסענו לחורשה.

 ראיתי אותה הולכת בשבילי החורשה

אוחזת בידה ילדה קטנה.

היא נראתה תשושה.

דמעות זולגות מעיני שתיהן.

שאלתי אותה: מה קרה?

למה את משוטטת עם ילדה בחורשה?

בגדיה ופניה היו מלוכלכים

לילדה נקרעה הנעל היא צעדה יחפה .

 "בואי, שבי על הספסל", אמרתי לה. 

 "שתפי אותי בסיפורך".

הבאתי  להן מים לשתות וכריכים לאכול.

ברעבתנות רבה סיימו את הכריכים והמים.

היא נתנה לילדה מקל לצייר על האדמה

והיא בדמעות ספרה את מועקתה.

היא ברחה בלילה יחד עםילדתה מביתה.

בעלה התעלל בגופה  לנגד עיניה של הבת.

היא הוסיפה שזאת כבר תקופה

 שהוא אלים כלפיה

והיא גמרה אומר לברוח לפני שהמצב יורע.

אמש כשהוא נרדם, החליטה להימלט.

היא ארגנה מהר לשתיהן תיק אחד

לקחה מארנקו  מעט כסף, העירה את הילדה.

לקחה סכין מהמטבח להגנה,

ומהר יצאה איתה מהבית.

כל הלילה הן הלכו

לבלי לנוח אפילו מעט

כדי להתרחק הכי רחוק שאפשר.

בלילה הן ישנו על הספסלים.

היה להן קר. היא הוציאה בגדים מהתיק

וכסתה את ילדתה.

היא התכסתה במעילה.

השכם בבוקר הסתתרו בחורשה.

שאלתי אותה: "לאן פנייך מועדות?"

"לחפש מקום מקלט", היא השיבה לי.

חמלתי עליהן מאד

ובקשתי מאישי שיסיע אותן לעיר רחוקה.

נתתי בידה ארנק עם כסף

שתוכל לדאוג לאוכל ולשתיה לשתיהן.

השארתי לה מספר טלפון שלי. שתעדכן אותי.

תקופה הסתתרו, כי חששו שיחפש אותן.

הן שינו את שמותיהן ושם המשפחה.

הן נקלטו בעיר חדשה, התחילו חיים חדשים.

חשבתי בליבי, "היה לה מזל שהצליחה

 להימלט מציפורניו

ולבנות לה התחלה חדשה."

נושא השיר  לאחרונה עלה לחדשות

בשל ריבוי מעשי האלימות במשפחה.

סיפור עצוב וכואב שצפיתי בו בסרט

הוליד בליבי את הרעיון לכתיבת  השיר.