חזרה ליצירות
פוסטים

הילדות שלי - בעקבות הנושא לדיון

אילה בכור | (15/08/2015 00:09) | 71 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
זאת ילדות שהיתה לי
נולדתי למשפחה גדולה בבגדד שעירק, אבי היה קצב,
היתה לו חנות קטנה בשוק, כשהיה מסיים למכור את כל הבשר היה שב הביתה ,
מחליף את הבגדים ויוצא לבית קפה להיפגש עם חברים למשחק שש בש ולשתיית תה ..
אימי היתה עקרת בית שגידלה 8 ילדים והיתה גם תופרת
בעיקר נדוניות לכלות ובגדי תינוקות, שרק נולדו או אפילו לפני לידת ילד, החל ממצעי המיטה ועד חיתולים .
לעתים היתה הולכת לשבוע או יותר לבתי עשירים
ושם היתה תופרת את כל בגדי הרך הנולד או בגדי הכלה.
ואז אחותי הגדולה היתה ממונה על הבית ולוקחת פיקוד ,עד שהיא נישאה והתואר עבר לצעירה ממנה.
כולנו היינו חייבים לסור למרותה.
תמיד הבנות הן אלה שהיו צריכות לעזור לאמא בעבודות הבית.
מגיל צעיר מאד היו מלמדים אותן כבר לבשל ולאפות ,לתפור ולרקום.
אותי כבר לא, כי בהיותי בת 8 וחצי עלינו לישראל.
היה זה בחנוכה 1950, הגענו בחורף קר גשום וסוער ישר לאוהלים .
פה החיים השתנו מהקצה לקצה.
הגעו למעברה, לאבי לא היתה עבודה וחיינו מהיד לפה.
אותי לקחו לבד למושב עד סוף החורף.
אז הוחזרתי למעברה ולאחר זמן מה נשלחתי כמו חבילה הפעם לירושלים למוסד חרדי.
שם נשארתי כחודש ואז בחופשה הראשונה ,נשלחנו לחופשה להורים במעברה.
נסענו לבד שתי בנות 9 באוטובוס מירושלים למעברת קסטינה .
לא חזרנו לשם. לאחר כשנה באו מעלית הנוער והציעו לנו ללכת לקיבוץ.
חשבתי ,יותר גרוע ממה שהיה לא יהיה ולראשונה, החלטתי בעצמי שאני הולכת לשם.
הגעתי לחברת נוער בקיבוץ מעגן מיכאל ונשארתי שם מעל 7 שנים.
שם התחילה הילדות- שלי.
היתה לי שם משפחה מאמצת שהתיחסה אלי מאד יפה כאילו הייתי ילדה שלהם.
היו לנו מורים, חלקם הגדולה ללא תעודות רק עם ידע ואהבת האדם
שלראשונה היה אכפת להם מאיתנו ולימדו אותנו מכל הלב.
זאת היתה הילדות שלי.
אולי בהזדמנות זאת אקדיש רשומה זאת למעגן מיכאל שקיבל אותנו בזרועות פתוחות.
תודה על השנים שהייתם בשבילינו ילדים מפוחדים מכל הגלויות.
שהענקתם לנו אהבה ובית חם
היתה לנו מטפלת שהיתה כאמא לנו
אני רואה את הילדים שלנו והיות את הנכדים ואני מאושרת מהאפשרויות שיש להם.

תגובות

חזרה ליצירות