אהבה עצמית/יונתן צדיק

יושב במונית בלוס אנגלס חושב על ימים שיהיו, ימים שהיו וימים שעוד יבואו ויפתיעו וירידות...חושב על כל החברים שהשארתי מאחור, את חלקם לימדתי דבר או שניים, חלקם לימדו אותי , עם חלקם חלקתי כאב ואכזבות ועם חלקם שירים וגם שמחות. היו בו טוב והיה בו רע היה אור וגם הרבה השלמה . היה שמח בפילדלפיה והיום עם הפנים למולדת היחידה שלי ארץ ישראל מדינת ישראל שהרי ישראל ללא בניה זה כמו גוף ללא הנשמה והנשמה כבר הבנתי היא התכלית היא העיקר היא היא הדבר הראשי, היא המקום בו אני באמת אני היא המקום שבו באמת מקבלים אותי ואני את האחר.